של מי השורה הזאת לעזאזל?!?!

לפני מספר שנים שודרה תכנית טלוויזיה שהייתה אהובה עליי במיוחד. רובכם וודאי מכירים אותה, התכנית נקראה: של מי השורה הזאת לעזאזל?

נשמע מוכר? זוכרים? התכנית הייתה בהנחייתו של שלמה בראבא והיא הייתה בעצם מעין תכנית אלתורים קומית, שכללה צוות שחקנים שהיו אמורים לאלתר בשידור חי ולשחק כל מיני מצבים שאליהם נקלעו. המנחה תאר בפניהם סיטואציה מסוימת, הקהל הוסיף כל מיני "תוספות" משלו והשחקנים היו אמורים לשחק תוך כדי שהם מקפידים על מילוי ההוראות שקיבלו.
הנה דוגמה: המנחה מזמין אליו שני שחקנים ואומר להם שעליהם לנהל דו-שיח בנושא מסוים (בדר"כ הוא היה שואל את הקהל על איזה נושא הוא רוצה שידברו) וכמו כן היה אומר להם שכללי השיחה ביניהם הם שהם חייבים לדבר בשאלות בלבד, כלומר, כל משפט שיוצא מפיהם של השחקנים חייב להיות שאלה(נסו את זה בבית), או למשל שהם חייבים להתחיל כל משפט לפי אותיות האלף בית. אני חייב להודות שהסיטואציות היו מצחיקות אותי עד דמעות! המצבים שהשחקנים המוכשרים האלו הגיעו אליהם פשוט גרמו לי להשתין במכנסיים(באמת…)! המשחק התנהל כך שכאשר שחקן "נכשל" הוא התיישב בצד ומיד שחקן אחר החליף אותו בהמשך השיחה. זוהי רק דוגמה קטנה להמחשה של סוג המשימות שקיבלו צוות השחקנים.

אז למה אני מדבר אתכם על זה?

קראו שוב את כותרת המאמר. איך זה מתחבר לחיים שלנו? כמה פעמים אנו מוצאים את עצמנו כאילו אנחנו אותם השחקנים שמסביב כולם אומרים לנו איך לפעול, מה להגיד, איך לחשוב ואפילו מה להרגיש? כמה פעמים אנחנו מעין בובות על חוט של מישהו והמטרה שלנו היא לעמוד במה שהוא הכין לנו הפעם.
האם אתם מצליחים לעשות את החיבור? אמנם בטלוויזיה זה מצחיק מאוד, אך בחיים שלנו, זה די עצוב…
אחת הסיבות לכך שאני הייתי מתוסכל וממורמר בחיי הייתה העובדה שניסיתי כל הזמן לשחק את המשחק שמישהו אחר ביקש ממני לשחק. במילים אחרות, ניסיתי כל הזמן לרצות את מי שמסביבי על מנת שאוכל לקבל את ה"סיפוק" שלי מעצמי. אנחנו כולנו מכירים את התופעה: ללמוד מה שאתה לא אוהב, לגור היכן שאתה לא רוצה, לעשות מה שצריך כי ככה זה מקובל ולא את מה שאתה באמת רוצה וכו'…מבינים את האבסורד? אנחנו מנסים לקבל תוקף למי אנחנו ומה אנחנו שווים באמצעות הסביבה שלנו. אגב, מחקרית ידוע היום כי אנשים שלא בטוחים בעצמם יחפשו תוקף למעשיהם בסביבה בה הם חיים. כתוצאה מכך, אנו עסוקים בריצוי מתמיד על מנת שנוכל לקבל את אותו ה"סיפוק" והכיוון, אך מה אנחנו בעצם יוצרים? סביבה שלמה שרק עסוקה בריצוי הדדי!!!
אני תמיד נוהג לומר כי מי שעוסק בריצוי לא מסב נזק רק לעצמו אלא גם למי שהוא מרצה. מכיוון שכולנו מתנהלים דרך מערכות יחסים שונות, נסו לתאר מה יקרה בזוגיות שבה אחד הצדדים עסוק בריצוי מתמיד של הצד השני? מה יקרה בסופו של דבר במערכת יחסים שבה אחד ההורים עסוק בריצוי של ילדיו? כאשר אנחנו רוצים להעצים את מערכת היחסים בה אנחנו נמצאים, עלינו להתמקד במערכת היחסים הזו כ"יישות" בפני עצמה ולא בעצמנו. לאן אנחנו רוצים שהיא תגיע? מה אנחנו רוצים לתת ולקבל ממנה? מתוך התנהלות וחשיבה משותפת על מערכת היחסים שלנו נוכל להגיע ממקום של ריצוי למקום של נתינה אמיתית. שימו לב לשינוי בגישה: המיקוד הוא במערכת היחסים ולא בי או בבן זוגי!

לסיכום,
בטלוויזיה זה תמיד מצחיק לראות שחקנים שעושים היטב את עבודתם, בחיים זה פשוט לא עובד!!!

בהצלחה גדולה ממני!!!

רז

פורסם בקטגוריה אימון אישי, העצמה, זוגיות, מטרות, מערכות יחסים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

facebook comments:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>